<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פסק הר"ר יוסף דאנבנדי"ט [שמותר להסיר גבשושית שבביתו בחול המועד שאינו] אסור אלא חרישה בלבדא). א) דאע"ג דאמרינן פרק כלל גדול (שבת דף ע"ג) היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש אלמא מלאכה גמורה היא וגם אינו דבר האבד אפילו הכי שריא בחול המועד כדפירש ריב"א גבי ההיא דחגיגה (דף י"ח) דקאמר גבי חול המועד לא מסר הכתוב אלא לחכמים לידע איזה יום אסור איזה יום מותר איזה מלאכה אסורה איזו מלאכה מותרת ופירש ריב"א דמלאכה אסורה היינו מלאכה של טורח אפילו דבר האבד דליכא לפרש מלאכה מותרת היינו דבר האבד כדפירש בקו' דהא בדבר האבד מאיזה יום מותר שמעינן ליה כדפירש הקו' עצמו ובפסחים פרק קמא הארכתי בשיטה ומכל מקום מסקנה כמו שפי'. עכ"ל ס"ק. [האי מאן דפתח מיא לארעא אדעתא דארעא אסור אדעתא דכוורא שרי, עכ"ל תו' (דף י' ד"ה מוליא)].
שלא לעשות מלאכה בחול המועד. משקין בית השלחיןא) ממעיין שיצא אבל לא ממי גשם וקילוח לפי שיש שם טורח גדול. הלכה כרבי יוסי (מ"ק דף י"ב) דאמר דהיכא דאיכא הפסד לא בענן שינוי ומיהו לגבי תפירה בעי שינוי כדמוכח לקמן (שם דף י"ג). ולא יכון מלאכתו במועדב) ואם כיון קונסין אותו לאבד אבל בנו אין קונסין אותו לאבד אם מת אביוג). א) [בית השלחין היא ארץ צמאה שיפסידו כל האילנות אם לא ישקוהו, עכ"ל. ב) [אסור לאדם שיאחר מלאכותיו ויניחם כדי לעשותם במועד מפני שהוא בטל, עכ"ל. ג) ואין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד שלא תאבד, עכ"ל ס"ג.
ועושין צרכי רבים במועדא). ודנין דיני ממונות במועד, ואם לא רצה לקבל הדין משמתינן אותו מיד, וכשם שדנין כך כותבין כל מעשה בית דיןב). כל מלאכות שעושין לצורך המועד כגון טחינה ובצירה כל מה שיכול לעשות בצנעה עושהג). א) כיצד מתקנין קלקול המים שברשות הרבים ומתקנין הדרכים והרחובות לרבים ובורות שיחין ומערות ונהרות ומודדים המקואות וכל מקוה שנמצא לו מים ומשלימים שיעורו, עכ"ל ס"ג. ב) כותבין איגרות שום היתומים איגרות מזון אלמנה והבנות גם שומה ששמין לבעל חוב וכותבין שטרי חליצה ומיאון וכל הדברים הדומים להם מדברים שצריכים לדיינים כדי שיזכרו כגון טענות בעלי דין או דברים שקבלו עליהם כגון איש פלוני נאמן עלי איש פלוני ידון וכן כותבין גיטי נשים וקידושי נשים ושוברות ומתנות שכל אלו כצרכי רבים הם, עכ"ל ס"ג. ג) הציידים והטוחנים והבוצרים למכור בשוק הרי אלו עושין בצנעא לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם עשה לצורך המועד והותיר זה מותר, עכ"ל ס"ג. כל היכא דנעשית הלקיחה של דגים בהיתר שרי למולחן ולתקנן כדי שיתקיים לזמן מרובה אע"ג דלא הויא לאכול מחמת מליחה [לכבשתה] והוה ליה דבר האבוד אם לא ימלחם ואם לא נעשית המליחה בהיתר אסור לכבוש דבר שאינו נאכל מחמת מולחו שרי להערים ולמלוח כו', עכ"ל תו' (דף י"א), [ובבצירה לצורך המועד יש להאריך כגון שאחרים בוצרים וכן ליקח יין מכרמי הגוים, וצ"ע (בתוך מועד הקטן) [בתוס' מו"ק] ובס"ג, עכ"ל ס"ק]. [שרי לבצור בחולו של מועד היכא שהגיע זמנו לבצור וקסבר שלא יכול להמתין עד אחר המועד ולא מבעיא שאין לו יין לצורך המועד שרי אלא אפילו כי יש לו יין כבר שרי דדבר האבד הוא כיון דקנה יין מן הגוי לא יניח מלבצור בשביל ישראל ונמצא יקדמנו [אחר לקנותו] ונמצא זה כל השנה בלא יין ואפילו יהיו הכרמים שלו הואיל והתחילו כל שכיניו לבצור נמצא שיקלקלו את שלו לפי שכל ממשמשין בעת פריצת הדרך וכיון שהוא יכול לעשות הבצירה גם הדריכה והבאת לבית שריא הואיל ורובי ישראל שריא, ועכשיו יש להם גיתותיהם פן יבא בקל לידי ניסוך אם יניח וכן דריכה ובצירה ונעשית בגת שרי, וכיון שנהגו העולם היתר בדבר אם הביאם אף כי יש להם מקום המשתמר בכרמים שלהם ועושין הכל בגלוי ההבאה וכל הצורך הנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ומכל מקום אדם חשוב שיש לו כרמים וגת במקום המשתמר אם הוא מחמיר תבא עליו ברכה. יש להחמיר בטרחא דחול המועד שאין לטלטל כליו לפנותם לביתו אם לא לצורך כיון שהם במקום המשתמר. יש להחמיר שאין לאדם לפנות עצמו מבית לבית בחול המועד ואפילו מדירה כעורה לדירה נאה, ובתוך שלו יפה אם הוא מפנה עצמו בתוך בית אחרת שהיא שלו אפילו אם היא כעורה יותר מזאת שהוא דר עתה לפי ששמחה ערב לאדם לדור בתוך שלו, עכ"ל התו' (מו"ק דף י"ג ד"ה אין)].
<h2>דף ח.</h2>
ולא יעורר על מתו ולא יספדנו קודם הרגל ל' יוםא). והדיוט שאינו יכול לכוין אימרא בצד חלוקו או אינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת תופר כדרכוב), ואומן מכליב פירוש כשיני כלבג). א) אלא יסיר הדאגה מלבו ויכוין דעתו לשמחה, עכ"ל ס"ג (הלכות חוה"מ סי' ע"ה). ב) מיהו רבינו יחיאל ב"ר יוסף פירש לחומרא דמי שהוא יודע לכוין שפת אימרא או יכול להוציא מלא מחט בבת אחת נקרא אומן לאסור לתפור כדרכו כי אם על ידי שינוי, ונראה כי רוב בני אדם בקיאין בהוצאת מלא מחט לכן טוב להחמיר שלא לתפור שום אדם רק על ידי שינוי, עכ"ל ס"ק. ג) תפירה אחת למעלה והשניה למטה והשלישית למעלה וכן לעולם, ואיכא מאן דאמר כמו קטן מפסיע פירוש תפירות גדולות כעין כשטי"ר ואפילו יהיו התפירות שוות, עכ"ל ס"ק. [והדיוט שבגדו קרוע ומשוקץ לילך בשוק ערום תופר כדרכו ואסור לתפור רק מפסיע, עכ"ל תו' (מו"ק דף י' ד"ה הדיוט)].
<h2>דף ח:</h2>
ועושין כל צרכי המת ומביאין נסרים בצנעה, ואומר בירושלמי (מ"ק פ"א ה"ו) שאם היה המת מפורסם פי' בס"ג בעל השם עושין אפילו בשוק (סמ"ג הלכות חול המועד)א). ואין נושאין נשים לא בתולות ולא אלמנות במועדב) ולא מיבמין אבל הוא מחזיר גרושתו בחול המועדג). א) והאידנא כולם [מתים] מפורסמין לפי שהולכין רוב העם לקברו כך פירשו בתוספות דמועד קטן (ד"ה וארון), ע"כ לשון ס"ק. ב) אפילו קיים כבר פריה ורביה ויש לו בנים מיתסר לישא במועד דלא פלוג רבנן בנישואין, עכ"ל תו'. [שלא לערב שמחה בשמחה, ומכאן יש נזהרין שלא לעשות שתי חופות ביום אחד גם מביאין ראייה מירושלמי דמסיק (מו"ק פ"א ה"ז) שלא לערב שמחה בשמחה מההיא דיעקב אבינו דאמר ליה לבן מלא שבוע זאת, ומיהו לא דמי דהתם השתי שמחות היו לאדם אחד דיעקב אבינו היה נושא נשים וכן גבי שמחת הרגל ושמחת אשה שהוא נושא לאחד שתיהן לפיכך שייך בהן עירוב שמחה בשמחה, אבל בשתי חופות שעושין משתי נשים לשני אנשים לא שייך משום עירוב שמחה בשמחה, וכן נוהג רבינו יחיאל ב"ר יוסף לעשות חופות יתום או יתומה עם חופת אחד מבניו הכל ביום אחד, אך משתי אחיות פירש בספר החסיד אין לעשותם בשבוע אחד עכ"ל ס"ק. אסור לישא [אשה] אחר ביעור חמץ לפי שאין אוכלין עד הלילה בליל פסח ואין מערבין שמחה בשמחה ואין שמחת נישואין בלא סעודה עכ"ל התוספות. ג) ומארסין נשים במועד שמא יקדמנו אחר והוי כדבר האבוד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין, עכ"ל ס"ג. ושמחת ברית מילה שרי ביום טוב דאיכא צער לינוקא כדאמר פרק קמא דכתובות (דף ח') דלא מיקרי שמחה אבל פדיון הבן אסור דאיכא שמחה, כך פסק ה"ר יוסף בשם ה"ר שמואל, עכ"ל. ערב [הרגל] מותר לישא אשה. [בירושלמי אית הא דתימא מן האירוסין כלומר שגירשה מן האירוסין והחזירה אבל מן הנישואין אסור, ע"כ בפ"ק דמועד קטן (ה"ז)].
<h2>דף י:</h2>
אמר רבא בונה אדם איצטבא לישב עליה או לישן עליהא). [י"א ע"א] הציר והדלת והמנעול והמפתח שנשבר מתקנין אותן במועד בין של ברזל בין של עץב). [ח' ע"ב] אין חופרין קבר לחי להיות מוכן כשימות אבל למי שמת כבר מותר. ואין מפנין המתג) מקבר לקבר. מסרגין המטות כרבנןד). ונוקרין הריחים וזופתין החביתה). וגם שרא רבא לכסכוסי קרמיו) יש מפרשים אנפזיי"ר ויש מפרשים ליקיי"ר. אמר רב יצחק בר אמי קיטורא בידי אסור פירוש לעשות קשרים של בית הידים מפני שהוא מעשה אומן ולפי זה גרסינן בידי בדלת, פירוש אחר בידי רידיי"ל בלע"ז הבתי שוקים והבתי ידים ובירי כמו בריי"ת בריי"ש. סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו וכן לשים ברגליו ברזילים ולסרקו וליפותוז) מותרח). ומקיזין דם לבהמה ואין מונעים ממנה רפואה. [י"ג ע"ב] ומביאים כלים מבית האומן לצורך המועד וכל שאינו לצורך המועד אסור וצ"ע, ואם אין לאומן מה יאכל נותן שכרו ומניחו אצלו, ואם אינו מאמינו מביאו למקום הקרוב אבל לא לביתו. ואסור לתקן מנעלים בחול המועד הואיל ויכול לקנות חדשיםי). א) יש מפרשים בנין שעושין מאבנים וטיט לישב עליהן, נראה דבזה הוי בניין גמור לכך נראה דאיצטבא היינו ספסלים שלנו נסר שמחברים בו רגלים, וכן ה(ו)א דקשרי פרק קמא דמועד קטן למבני אורזלא אינו רוצה לומר בניין גמור כדפירש בקו' אלא ר"ל להשיב האבוס של בהמה במקומו כדפירש שם בתו', עכ"ל ס"ק. ב) כדרכן אין צריך שינוי עכ"ל ס"ג. ג) ואת העצמות, עכ"ל ס"ג. ד) ולצורך המועד דווקא, לשון ס"ג. ולסרוג אף שתי וערב מותר ולא בנאי דווקא, ארזא נראה דאבוס שבו אוכלים הסוסים ולא מיירי בבית שלו שוכבים הסוסים שנקרא איטבל"א דלא מסתבר דשרי לעשות בניין גדול במועד, לשון תו'. ה) והוא הדין דשרי לתקן חביות שלנו בחישוקין שקורין צויקו"ש [רייף] ולחבר בהן השולים שקורין פוני"ן [פירוש כי הגיע עת הבציר במועד שזהו דבר האבד שאין לו במה יתן יינו אע"ג שהיה יכול לעשותו קודם המועד כיון שהיה דעתו להמתין עד אחר המועד אין זה מכוין מלאכתו עכ"ל, ומכל מקום משום לזות שפתים טוב הוא לעשות בבית הגוי או בביתו בצנעה שלא יאמרו לצורך חול הוא המעשה, עכ"ל]. ודווקא כשהן לצורך המועד אבל לצורך אחר המועד אסור, עכ"ל ס"ק. ו) פירש רש"י לרכך את הבגדים בידים לשון שפשוף ועיקר הוא זה הלשון, עכ"ל ס"ג. ז) [אישטריי"ל בלע"ז]. ח) ודווקא באדם שאינו רגיל לילך ברגל או שרוצה לילך בה יומא אריכא אבל אם רגיל לילך ברגל או אינו רוצה לילך אלא מעט אז יש ליזהר דאין זה דבר האבד, עכ"ל. אין מרביעין בהמה ביום טוב בחול המועד פי' להכניס כמכחול בשפופרת דשרי בחול כדאמר בהשוכר פועלים (ב"מ דף צ"א) ואפילו פריעתא ליכא כו' משום דבעבידתיה טריד והכא אסור משום עובדא דחול אפילו לאחז הנקבה כדי שיעלה עליה הזכר נמי מתסר, עכ"ל. ואפילו לגוי אינו יכול לומר ויעשה דכל שאין ישראל עושה לא יאמר לגוי ועושה עכ"ל התו' (פ"ג ה"ג). ט) נראה להתיר לעוברי דרכים דלא איפשר להו, עכ"ל התו' בפ"ק דמו"ק (ד"ה למשקל). י) ולקנות מנעלים חדשים בחול המועד מתיר ריב"א, אמנם הר"ם נ"ע אומר בשם הר"ר שמואל מריינשפורק שרבינו אבי העזרי אוסר לקנות בחול המועד מנעלים חדשים, ונראה להביא ראייה ממ"ק (דף י"ג) שיש שם אין מביאין כלים מבית האומן בחול המועד אפילו כיליו שהיו שלו כבר אינו יכול להביאן כל שכן חדשים שאינם שלו שאינו יכול להביאם או לקנות חדשים — הגה"ה, ומיהו נהגו העולם עתה לקנות כלים חדשים, ע"כ ההג"ה. ומותר לקנות כלים בחול המועד כגון כוסות וקערות ודברים אחרים שצריכים לדבר אכילה ושתיה כדאיתא פרק מקום שנהגו (פסחים דף נ"ה) מביאין כלים מבית האומן כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג, עכ"ל התשב"ץ (סי' קס"ה).
ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור ובדבר האבוד מותרא), ואין קוראין דבר האבוד אלא אם כן פוחת מן הקרן, אך אם מוכר כדי להרבות בסעודת יום טוב ממה שמרויח מותר, וכן היה נוהג אבי ספר הגדול בהלואה אך יש הרבה מקיליןב). א) גרסינן בירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ג) שאם היה דבר האבוד שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת או מכרן בזול או לקחן ביוקר הרי זה מותר למכור ולקנות, עכ"ל ס"ג. בשם ר"י מקורבי"ל שאסור למכור מטלטלין במועד אם יש לו מעות לצורך המועד אלא אם כן הולכים לאבוד, עכ"ל. ב) ואומר שאין להלוות בחול המועד שמדמה הלואה לפרקמטיא, אמנם למערופיא שלו יכול להלוות בחנם אותה שבוע שלא יאבד [מערופיא שלו] וכן היה רגיל מהר"ם לעשות דדבר האבוד מותר, עכ"ל התשב"ץ (סי' קס"ו). תו' מס"ג (תוספות ד"ה פרקמטיא). ועל ההלואות שמלוים בחול המועד כתב ר"י בתשובה שלא היה נראה לרבינו תם לאסור משום פרקמטיא אלא משא ומתן של סחורה ולא להלואות, ומסקנא כתב ר"י מאחר שרבינו תם מתיר ורוב בני אדם נוהגין בו היתר אין בידי לאסור להם המחמיר תבא עליו ברכה, ואנו רגילים לומר למלוים בחול המועד שיקחו הריבית של שבוע מיד הגוי ויוציא אותו מן היתרון שמחת יום טוב, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף יב.</h2>
ושוכרין שכיר או קבלן במועד לעשות לאחר המועד אפילו דברים האסורים במועדא) ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד וימנה כדרך שעושים בחולב). ומקבלי קיבולת כגון גוים המקבלים מלאכה [לעשות] בשביל ישראל ממלאכות האסורות אם קבלה קודם המועד אם בתלוש מותר ובמחובר תוך התחום אסור חוץ לתחום מותר, ושבת ומועד ואבל דין אחד יש להם לעניין קיבולת, ונראה דהיתר חוץ לתחום אינו רק בשבת ויום טוב דאין ישראל יכול לילך לשם אבל לאבל לעולם אסור וכן בחול המועדג). א) כל שאסור לעשותו במועד אין אומרים לגוי לעשותו, עכ"ל ס"ג. כל שאין ישראל עושה אומר לגוי לעשותה אחר המועד דכיון דליכא רק אמירה מישתרי להכשירו לגמרי והשתא נוכל לומר דאפילו עשאה הגוי במועד שרי כיון דמשהי' התנה עמו על מנת לעשותה אחר המועד. ב) דין דאסור למסור לגוי שום מלאכה בחול המועד אם אינו מאמינו במדה ובמשקל ומניין דליכא מאן דפליג בהא, עכ"ל התוספות (ד"ה אמר). [והלכך כשמוסרין בגדים תוך המועד כדי לכבסם אחר המועד צריך שלא ימנה אותם ואם הוא רוצה למנות אסור למוסרם עד אחר המועד, עכ"ל ס"ק]. [אין מדירין שדה בחול המועד, פירוש להכניס בהמות בשדה לזבל הקרקע כדרך שרגילין לעשות, ואם באו הבהמות מאליהן מותר. הילכתא כההיא ברייתא דבבא קמא דאחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים אע"פ שיש לו מן הישן מערים ושותה מן החדש, עכ"ל תו']. ג) ודווקא קיבולת הוא דמותר בתלוש או במחובר חוץ לתחום אבל שכיר יום אסור בכל עניין, עכ"ל ס"ק. [[ו' ע"ב] אמר (רבא הא) [רבינא] ש"מ האי תורבצא שרי לתרבוצי בחוליא דמועדא, עכ"ל תו'].
<h2>דף יג:</h2>
ואין מגלחין ואין מכבסין במועדא) אבל מי שאי איפשר לו לגלח ולכבס בערב יום טוב מותר במועד כגון יוצא מבית האיסורים ומנודה וכיוצא בהן דמפרש במשנה שאונס ידוע הואב), וגם הנך דמפרש במשנה לא הותרו כי אם דווקא כשלא היה להם פנאי לגלח קודם המועדג), [י"ח ע"א] מותר ליטול שפה בחול המועדד) וליטול צפרנים אפילו בלא שינוי ויש מפרשים בשיניו דווקא פירוש בשינויה). [ט' ע"ב] ומעברת אשה שער של בית השחי ושל בית הערוהו) וכוחלת ופוקסת ועושה כל תכשיטיה וטופלת בסיד שתוכל לקלפן במועדז). כל העולין מטומאה לטהרה מותרין לכבס במועד וכן כל כלי פשתן, ומי שאין לו אלא חלוק אחדח) איזורו מוכיח עליו מותר אבל אין איזורו מוכיח עליו אסורט), מטפחות ידים ומטפחות ספרים מותרים לכבסם וכן בגדי קטנים מתיר בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ב). א) גזירה שמא ישהא אדם עצמו עד לתוך המועד ויבא יום טוב ראשון והוא מנוול, ומיהו צ"ע אם גילח קודם הרגל ונתרבה זקנו ברגל אם שרי לגלח דהאי טעמא דניוול לא שייך הכא נמי משום מוכחה שמא ליכא שום הוכחה, צ"ע, לשון תוספות (דף י"ד ד"ה אומן). ב) וכגון אבל שחל להיות שביעי שלו ביום טוב או שחל להיות בערב יום טוב והוא שבת שאי אפשר לו לגלח, עכ"ל ס"ג. ג) היכא דחלה קודם הרגל שרי לגלח ברגל דחליו מוכיח עליו ודמי להני דמתניתין דמועד קטן, דכל זמן שהיה חליו עליו לא הוה מצי לגלח כדאמר בעבודה זרה (דף כ"ט) י' דברים מהדרין החולה בחליו וחשיב תגלחת, ואפילו לא חלה כל כך כי אם חש בראשו מעט קודם הרגל מותר לגלח במועד ויש לו קול אצל שכיניו כדמשמע בפרק אלו מגלחין (דף י"ד) דקבעי ליה במילתא דממונא כגון אבידה אבל [אונסי] דגופו משמע דמותר וכן הלכה, דבעינן תרי טעמא דינא ברשות ומוכחא מילתאי, אם היה טרוד בדבר מצוה ערב הרגל אי לא מוכחא מילתא אין בידינו להתיר לפי שיטת התלמוד של מועד קטן. אם יצא משום הרויחא ולא גילח שרי לגלח במועד דקיימא לן כחברים במו"ק אבל אם הלך לשוטט בארץ אסור, עכ"ל תו' (שם). ד) פי' שפה העליונה שקורין גרטי"ן [פירוש שיער שבזקן שהוא על הפה] שמעכבת אכילתו ויש מאוס בדבר לכך מותר להסירם בין באבל בין במועד, עכ"ל התוס' (ד"ה בקשו). ה) וכן עיקר דבעינן שינוי בנטילת צפרנים במועד כי מפרש תלמוד דאגוסתרי אסור פירוש זוג של מספרים, ופירש רבינו ברוך דהוא הדין בסכין דאסור שכן דרך ליטול הצפרנים בסכין. [ודווקא ביד מותר שיש מיאוס גדול לאכול וצפרניו גדולים ואין זה תענוג וגדול כבוד הבריות אבל דרגל לא שאינו מתכוין אלא לתענוג, עכ"ל תו' (שם)]. ועוד פירש רבינו ברוך דאפילו הטובלת לנידתה תגלח צפרניה על יד שפחתה גויה ולא בעצמה אמנם במועד קטן פירשו בתוספות (עיין בפסקי תוספות סי' י"ח) דהטובלת לנידתה מותרת ליטול צפרניה היא בעצמה בלא שום שינוי ולא גרע מהעברת שיער של בית השחי דשרי, עכ"ל ס"ק. [ויש מפרשים דאם רגילה בסכין עתה במספרים או בחילוף, עכ"ל התוספות]. ו) פירוש מעברת בין ביד בין בסכין משום דניוול הוא לה ואפילו פנויה דשמחה הוא לה, עכ"ל התוספות. ז) אבל לא תוכל לקלפו לא, עכ"ל ס"ג. ח) אפילו אינו של פשתן, עכ"ל ס"ג. ט) וחלוק שלנו ליכא אזורו מוכיח עליו ולכך אסור לכבס אפילו שאין לו אלא חלוק אחד, וכל שכן מי שאין לו אלא מפה אחת אוסרין אחת דאסור לכבס דליכא הוכחה כלל, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף יח:</h2>
מי שצריך ללות ואין המלוה מאמינו הרי זה כותב שטר חובא). ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר (העזרא) [העזרה]ב), וכותב אדם תפילין לעצמו וטוה תכלת לציצותיו ואין כותבין תפילין לאחריםג). כותבין אגרות הרשות יש מפרשים של ממשלה ויש מפרשים של שאילת שלוםד). א) אסור לכתוב במועד ספרים, עכ"ל ס"ג. ב) ומכאן יש להוכיח שלא יכתוב [אפילו כתבים שיש טורח יותר מהגהה אות אחת, עכ"ל התו' פרק אלו מגלחין (מו"ק דף י"ט) על ידי שינוי דעיגול אלא צריך שינוי בכל אות ואות לעשות אותיות חתוכות והיוד יש עושין אותה כמין עיגול קטן, צ"ע בס"ג וברב אלפס (פרק אלו מגלחין), עכ"ל ס"ק. [אסור לכתוב בחול המועד אפילו בפנקס אבל אם הוא משבר האותיות מותר, עכ"ל ס"ג. ור"י מקורבי"ל התיר לכתוב בלוחות של שעוה אפילו כדרכו בחול המועד, עכ"ל. אין צריך כל כך הכתיבה דקה שקורין משי"ט לעשות שינוי בחול המועד כי האותיות אינן מכתיבה שנתנה בסיני, עכ"ל תו' (עי' תוס' מו"ק דף י"ט). ס"ג. ג) ואם אין לו מה יאכל וכן בטוה... שכר כותב תפילין גם לאחרים, עכ"ל ס"ק. [ובירושלמי מפרש במה דברים אמורים להניח לאחר המועד אבל להניח במועד אפילו לאחרים יכול לכתוב, עכ"ל ס"ג]. ד) תניא בתוספתא (מו"ק פ"ב ה"ג) כותב אדם חשבונותיו ומחשב יציאותיו שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתיקונו ונמצא כמעשה הדיוט במלאכות, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כז:</h2>
ואסור לספוד ולהתענות בחול המועד אבל מותר להספיד תלמיד חכםא), ואמרינן (עיין במחזור ויטרי הל' אבילות סי' רע"ו) שרש"י קרע במועד אבל הבראה אין עושין (מ"ק תוספות ד"ה שכבר)ב). פרק אילו מגלחין אמרינן (דף כ"ח) נשים במועד מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות ולא קוננות, עינוי כולן עונות כאחת וקינה אחת מקננת וכולן עונות. א) מותר להספיד בו תלמיד חכם בפניו אבל אחר שיקבר אסור לסופדו וכן בראשי חדשים בחנוכה ובפורים, עכ"ל ס"ג. ב) אבל בחנוכה ובראש חדש ניסן משמע בירושלמי (מ"ק פ"ג ה"ט) לדברי הכל אין מברין, עכ"ל ס"ג. [דהוי בפרהסיא ונראה דהוא הדין קריעה צ"ע, וגם לאחר המועד אין להברות שעברה סעודה ראשונה ונראה כי דיני אנינות יש לנהוג בחולו של מועד אחרי שמוטל עליו לקוברו, מיהו לקמן פירש בהלכות אבל דאין אנינות בחול המועד, צ"ע בס"ג ובאלפסי, עכ"ל ס"ק.
